415089190299574
 
  • Ayelet

למה לא לשאול למה

עודכן: 7 בפבר׳

היא הרגישה שהיא קורסת, אמא לארבעה ילדים ויועצת בבית ספר. הלחצים נערמו עד שהיא החלה לחוש חרדה שלוותה ברעידות, חוסר תיאבון ועייפות גדולה. היא ניסתה להמשיך כרגיל, אבל הגוף שלה עצר אותה. כשמתחים מצטברים ואנחנו מתעלמות מהם, לוקחות את העשייה שלנו כמובנת מאליה או מלקות את עצמנו שאנחנו לא עושות מספיק, מתחילה קריסה. אירועים מטלטלים ומתחים מצטברים, שאינם מטופלים, עלולים להפוך לחרדה. חרדה מובילה להימנעות וכך מעגל הקושי גדל ומתרחב לעוד תחומים. למֵיכַל שלנו: הגוף והנפש, יש גבול! כשאנחנו מגיעים אליו, הנפש ו / או הגוף, צועקים - די! המפתח לא להגיע למצב הזה נמצא ביכולת שלנו לעצור ולשים לב מה קורה בתוכנו. כמו שכל יום אנחנו מקפידות להתרחץ, אנחנו חייבות לנקות גם את המתחים הנפשיים. זו היגיינה פנימית והיא לא פחות חשובה, אם לא יותר. מחקרים מלמדים שיש לנו יותר מוליכים עצביים שעולים מהבטן למוח, מאשר מהמוח לבטן, לכן הגוף שלנו הוא הראשון שמגיב, אחר כך התחושה עולה למוח לפירוש ולבסוף מגיע הרגש. תחושה, מחשבה, רגש. בקיצור - תמ"ר. כאשר אנחנו מודעות לעצמנו בעזרת השאלה - מה: מה אני חשה, מה אני חושבת ומה אני מרגישה עכשיו עם סקרנות וללא שיפוטיות, כפי שמלמדת המיינדפולנס, יורד המתח, נוצר ויסות עצמי ורגיעה. רובנו נוטות לשאול שאלה שמכשילה אותנו - למה אני מרגישה ככה?? השאלה הזו מכשילה מכיוון שלרוב היא נובעת מתוך ריב פנימי עם עצמינו ולא מתוך רצון אמיתי לחקור ולהבין, לכן לשם חזרה לאיזון, השאלה - מה - עדיפה פי כמה! אח"כ, מתוך מקום של שקט, יכול להגיע שלב החקירה. נחזור ליועצת. רק לאחר שלימדתי אותה מספר תרגילי רגיעה ומודעות והיא הבינה מה הוביל אותה למצב של קריסה, היא החלה לחזור לעצמה: התיאבון חזר, הרעידות פסקו ויחד איתם חזרה אנרגיית החיים שלה והיכולת לתפקד. לסיום, אני שמחה לשתף אותך בטיפ נוסף שיצרתי ושומר על הבריאות הנפשית של כולנו: בכל פעם שאת מרגישה שהרחקת במחשבות ויצאת מאיזון אמרי בלב את המילה - ע כ ש י ו ואחר כך את ראשי התיבות שלה: ע צרי כ נסי פנימה ש חררי י ותר ו יותר.


היי עם הנשימה.



ציור המלה עכשיו כגוף.




16 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול