או מתי אנחנו חוזרים להיות קצת כמו ילדים.
היא באה אלי בתחושה של חוסר אונים אני לא יודעת מה לעשות, אני כל הזמן צועקת על הילדים. אני לא שולטת בזה. המבט שלה היה קצת אבוד והגוף הקרין עייפות מהמלחמה המתישה עם הקולות בתוכה, עם האמונה שנוצרה בבית הוריה: 'אני צריכה לצעוק כדי שישמעו אותי'.
הכעס שהיא חשה עבר העתקה מבית הוריה לבית עם ילדיה. כעס אוטומטי, תגובתי (בניגוד לכעס אסרטיבי) הוא אנרגיה שנובעת מהעבר וקיימת בנו ללא קשר להווה. כשזה מתרחש יש תחושה עמוקה שנחטפנו אחורה בשנים וחזרנו להיות חסרי אונים. לאחר אירוע כזה, בדרך כלל, לא נזכור מה אמרנו ומה היה ותשאר בתוכנו תחושה קשה של סערה ואשמה.
אז מה עושים מה יכול לעזור באותם רגעים? הנה מספר צעדים שיכולים לעזור:
לאחר רגיעה העבירו את המיקוד שלכן מהחוץ; מי ומה היה, פנימה לאישור הרגשות והתחושות:
אני מרגישה כעס, תסכול, עצב, אשמה. הכעס האוטומטי שהתעורר בי הוא אנרגיה הנובעת מהעבר.
לאחר מכן הוסיפו את 'מלות הפלא': זה לא נעים לי. בסדר. מעניין.
המלים הללו מאפשרות לנו להתבונן בכל מה שעולה בנו מבלי לנסות באותו הרגע להבין או לשנות,
אלא רק להיות עם מה שיש. זה כשלעצמו מהווה מנוע חזק לשינוי.
ערכו רשימה של גורמים - מי, מה, מתי מעוריים בי כעס. אוטומטי.
אפשרו לכל התחושות המחשבות והרגשות להיות. התבוננו בהם ללא שיפוטיות וללא ויכוח עם המציאות.
כדי שזו תשתנה בשלב הראשון נדרש רק אישור פנימי. לא בכדי האותיות של המלים אישור ואושר דומות.
והרי את מאושרת לי :)
כאשר אתם רגועים קראו את הרשימה שימו לב לרגשות העולים בכם כעת. תנו שם לרגש: אני כועסת.
אחזו עם כף יד ימין את כף יד שמאל ולחצו.
הרכינו בעדינות את הסנטר מטה. באותו רגע באופן ספונטנח תגיע נשימת הקלה.
הרימו מבט ושימו לב לתחושת ההקלה.
אם מתאים לכן התאמנו לומר את המלים - אני כועסת עכשיו. כשארגע נדבר.
התנסות בשלבים הללו כאשר אנו רגועים עוזרת ליצור זכרון נפשי ופיזי שיעמוד לרשותנו בשעת הצורך:
לעיתים התהליך עם עצמנו מספיק ולעיתים נרגיש צורך בעזרה של איש מקצוע.
אם תרצו לקבל על כך עוד תובנות וכלים, מוזמנים לתהקשר.
Comments