שיחה שקיימתי עם נערה בחרדה:
אחרי שהגעת למרחב המוגן אמרי לעצמך עובדות:
איזה יום היום, מה השעה, מה הכתובת, מה עשית לפני האזעקה,
מה את מתכננת לעשות אחרי.
התבונני סביב. ספרי כמה אנשים נמצאים איתך במרחב המוגן.
שימי לב לצבעים, לחפצים. אמרי את שמותיהם.
תצרי גירוי דו צדדי של הגוף. הפעולה הזאת משחררת את המוח שלנו מחרדה.
אפשר לעשות את זה על ידי הליכה במקום / להרים פעם את בהונות ימין ופעם את בהונות שמאל / לטופףי על הרגליים פעם עם יד ימין ופעם עם יד שמאל /
להניח ידיים בהצלבה על הזרועות ולטופף פעם עם ימין על שמאל ופעם עם שמאל על ימין.
בחרדה המוח החושב יוצא מכלל פעולה והחלקים ההישרדותיים לוקחים פיקוד וממשיכים לזעוק סכנה גם כשהיא חלפה, לכן כשהגעת למרחב המוגן חשוב לאמר לעצמך -
הכל בסדר עכשיו. אני במרחב המוגן. אני בטוחה ומוגנת.
הניחי יד אחת על הלב ויד שניה על הבטן התחתונה.
זו תנועה מרגיעה. שימי לב לנשימה.
העלי חיוך על פנייך. חיוך רצוני מחזק את המסר לכל חלקי המוח:
הכל בסדר עכשיו. אני בטוחה ומוגנת.
אפשר לצאת ולהמשיך את היום :)
"אשתמש בזה פשוט גם הלפני מלחיץ אותי כאילו לא רק מתי שיש אזעקה אלא גם לפני :/// אפשר להשתמש בפעולות האלה בכל פעם שאת מזהה שהלחץ מתחיל לעלות "הבנתי. תודה רבה".
שימי לב במשך השבוע מה הסימן הראשון של הלחץ. הזיהוי הזה מאפשר לתפוס את החרדה בתחילתה, לפני שהיא מתעצמת.
לילה טוב
כאן לשרותכן.ם, אילת דה פיצ'וטו, פסיכותרפיסטית
ReplyForward
Comentarios