מחשבות למח שבות - איך מתמודדים עם הצפה של מחשבות?

המחשבות למח שבות זה טיבן. הן בדרך כלל מגיעות ללא הזמנה ולא כולן נעימות לנו. למזלנו, יש לנו את היכולת לחשוב על המחשבה שלנו ולהיות מודעות לה.

שימו לב, הסוד טמון במילה עצמה - מחשבות. היא מורכבת משתי מילים – מח - שבות. המחשבות חוזרות ועולות מעצמן. כך אנחנו בנויות.

אפשר לדמות את המוח שלנו לתוכנה של מחשב ואותנו למתכנתות; מה שנבחר לשים בו זה מה שיהיה. דמיינו שאתן עובדות על המחשב ופתאום קופצים לכן חמישה מסכים נוספים ועוד ועוד. מה תעשו?

האם תלכו אחרי המסך הכי צעקני שמעורר בכן את כל הרגשות או אחרי זה שבחרתן לעבוד עליו מלכתחילה או אולי תבחרו ללכת למומחה למחשבים בניסיון לתקן.

לגבי החשיבה שלנו, החדשות הטובות הן ש א נ ח נ ו יכולות לשלוט במוח שלנו ולבחור לאיזו מחשבה להאמין, איזו מחשבה לפתח ואיזו מחשבה לדחות.

אז איך אנחנו יכולות לעשות את זה? על ידי פיתוח מודעות קשובה לכל המחשבות שלנו. קשיבות - מיינדפולנס, זה הכלי שעוזר לנו לנהל את המחשבות שלנו.

בדרך כלל הקושי שלנו נובע מהזדהות יתר עם המחשבות שלנו או מדחייה וביקורת על עצמנו שזה מה שאנחנו חושבות. יש מחשבות שלא נעים לנו להודות אפילו בפני עצמנו שזה מה שאנחנו חושבות, כי לא נעים, כי לא ככה חינכו אותנו, כי אסור לחשוב אותן.

התנאי היחיד להצלחה במיינדפולנס, הוא זיהוי של כל מה שעולה בנו על ידי מתן שם, כותרת לתוכן המחשבה.

ממש כמו שאנחנו אוחזות בטלפון במרחק המאפשר לנו לקרוא מה כתוב בו, כך אנחנו יכולות לעשות עם המחשבות שלנו: להתבונן בהן ממרחק ואז להחליט למה אנחנו מגיבות ולמה לא.

הזיהוי הולך כך - על מה אני חושבת עכשיו- נושא ועל איזה זמן - עבר, הווה או עתיד. זה מה שאנחנו אומרות בלב- אני חושבת עכשיו על לדוגמא: עבודה. הזמן - עבר.

עכשיו מגיע החלק הקצת יותר מורכב: הגישה שלנו למה שעולה בתוכנו. בשלב הזה רובינו נשאל למה - למה אני חושבת ככה, למה אני מרגישה ככה. השאלה הזו לא באמת באה מתוך סקרנות, אלא היא סוג של הלקאה עצמית במסווה של סקרנות.

לכן בשלב הזה התשובה לשאלה למה היא - ככה! ככה אני חושבת עכשיו. המחשבה שלי היא כבר עובדה ואין טעם להתווכח עם עובדות.

כל מה שאנחנו מתנגדות לו גדל. כל מה שאנחנו מתבוננות בו משתנה,

לכן השאלה היא - מה. מה אני חושבת עכשיו. רק לאחר שנזהה את המציאות כפי שהיא, היא תשתנה.

מילים כמו: בסדר, מעניין, זה מה שאני חושבת עכשיו, גם ובעיקר לגבי מחשבות שאינן נעימות לנו, עוזרות מאוד בתהליך. הן מאפשרות לנו לתרגל קבלה. כך אנחנו מדברות אל המוח שלנו ולא ההיפך- הוא זה שבמונולוג חד צדדי איתנו.

הכרה ואישור מביאים שינוי, כי אם לא נדע מה יש, איך נדע מה לתקן?

מה עושים כשמחשבות על נושא מסוים לא מרפות?

אותו הדבר - מזהים שיש לנו מחשבה על הנושא וכיצד היא משפיעה עלינו. אומרים בלב: אני חושבת על... הזמן הוא... בסדר מעניין. זה מה שאני חושבת עכשיו. אישור פנימי לחוויה - זה לא נעים לי.

יש לנו אפשרות: להאמין למחשבה או לשחרר אותה. אם בחרנו לשחרר אותה, הנה כמה דרכים שיעזרו לנו לעשות זאת:

* נפנה מבט החוצה לכל מה שנעים בסביבה: שמים, עצים, חפצים, אנשים. נאמר בלב, לדוגמא: הנה עץ יפה.

* נזוז מהמקום בו עמדנו או ישבנו. כל תנועה משפיעה על החשיבה. נשנה את תנועות הידיים, את מנח הרגליים ואת כיוון המבט.

* נבחר מלים מחזקות או מנטרה מוכרת ונעימה שתלווה אותנו לאורך היום.

* נציין איזה יום היום, שעה, שם, המקום בו אנו נמצאות והפעולה אותה אנחנו עושות:. היום יום... השעה... אני ....

* ננשום נשימה מודעת: נשים לב לאוויר שיוצא ונכנס.

את התהליך מומלץ לעשות על מחשבות נעימות ומחזקות וגם על מחשבות מאתגרות.

ניתן לעשות את התהליך תוך כדי פעילות יומית שגרתית ומוכרת כמו, שטיפת כלים, מקלחת.

בהצלחה! תהנו מהאימון בחדר הכושר של התודעה.

תתנסו בזה,

תתרגלו את זה,

תהפכו מאוד טובות בזה.

זהו מסר ראשון בסדרה של מסרים על נושא מיינדפולנס. בפעם הבאה אכתוב על רגשות בתהליך המינדפולנס.

אם יש לך שאלות, שיתוף, רצון להזמין חברות להרצאה על מיינדפולנס או לקבל פרטים על הסדנה הבאה, את מוזמנת לפנות אליי במייל, בוואטסאפ או פשוט להתקשר. מחכה לשמוע ממך,

שלך

אילת