תשובה בסוף :)
אנחנו נוטות.ים לשים לב לגוף בעיקר כשמשהו משתבש:
תאונה, מחלה.
עד אז, הוא כמו ברור מאליו:
אמור לשאת אותנו ללא חריקות וכאבים.
לא אחת אומרים לי: 'הגוף בגד בי'.
האומנם זה הגוף שבוגד בנו או שאנחנו בוגדות.ים בגוף?
הגוף הוא המיכל שלנו.
הבסיס לחוויות שלנו.
מצב הגוף בזמן חוויה
מכריע את האיכות שלה.
כאשר הגוף בנוחות יחסית,
הנפש פנויה לתפקד ולהיות נוכחת.
הגוף, על מורכבותו המופלאה, תמיד נמצא בהווה, בכאן ובעכשיו.
מחשבות בדרך כלל הולכות לאז
ולאחר כך.
כל גירוי שאנו חווות יוצר שלושה מעגלים עצביים במוח: תחושה, מחשבה ורגש. בקיצור תמ"ר. התהליך מתרחש ממש בסדר הזה.
מחקרים הראו שיש יותר מוליכים עצביים מהבטן למוח מאשר מהמוח לבטן.
זה אומר שאנחנו קודם כל חשות את הסיטואציה בגוף. אחר כך התחושה עולה למוח לפירוש.
הרגש הוא הארומה של כל התהליך הזה והכל מתרחש בשניות.
זה חלק מהמשמעות של חיבור גוף-נפש.
יש מי שמבטא.ת קשיים בעיקר דרך הנפש: רגשות ומחשבות.
ויש מי שבעיקר דרך הגוף בעזרת תגובות פיזיות של כאב או חולי.
אנחנו נוטות.ים לברוח מכאב ואי נוחות, לפחד מפניהם.
כך דברים נתקעים ואין זרימה בין גוף לנפש וההיפך.
כאשר הנפש מסכימה לשים לב פנימה בצורה סקרנית,
גם הגוף יכול להירגע.
אינשטיין כבר אמר: "אי אפשר לפתור בעיה עם אותה התודעה שיצרה אותה."
אני זוכרת שבגיל 15, עם כל הקשיים שהוא הביא לחיי, אימצתי את המשפט:
"אבן מתגלגלת לא צוברת טחב."
רקדתי המון בתקופה הזאת.
היום אני מבינה שזה אחד הדברים שעזרו לי לשחרר את מה שעדיין לא יכולתי לבטא במילים.
אם אתן.ם מוצאות.ים את עצמכם.ן לפעמים
בלופ אינסופי של מחשבות ורגשות שעלולים לשתק,
זה הזמן לפנות לתודעה אחרת, לגוף:
תשומת לב מודעת לתחושות נעימות ולא נעימות ותנועה: הליכה, ריקוד, שינוי מצב מישיבה לקימה וכו', מאפשרות שינוי.
זהו חיבור גוף-נפש;
תשהו עמו, תהנו ממנו, תצמחו איתו.
* ולסיום טיפ:
הרבה מתבלבלות.ים בין שפת התחושות לבין שפת הרגשות.
שפת התחושות מבטא את הרמה הפיזית, כמו: קרח-חם, מתכווץ ומתרחב, מתוח-משוחרר.
שפת הרגשות מבטא רמה נוספת של חוויה: אהבה, פחד, שמחה, חרדה, כעס, סיפוק וכולי.
ReplyForward
top of page
חיפוש
פוסטים אחרונים
הצג הכולמכירות.ים את ההסבר שאומר שמאחורי ההתנהגות שלנו נמצא את הבית שממנו באנו ואת חוויות שהשפיעו עלינו? אבל יש משהו נוסף וחבוי שמשפיע על כל מה שאנחנו עושות.ים. המשהו הזה מרכיב את כל מה שנמצא מסביבנו וגם בתוכ
כשקשה לנו, העצבים רופפים ואנחנו דרוכים לכל סימן הכי קטן של איום, בתקווה שכך נשלוט במציאות ונתמודד עם חוסר הוודאות שהיא מביאה, אבל זה רק גורם לצמצום שלנו את עצמינו ואת המציאות לסרט בשחור לבן: רע מול טו
bottom of page