מאמר
אלה רק חלק מהשאלות שמפנים המשתתפים להדרכה הפנימית שלהם ואני מאזינה לתשובות שהן מקבלות ועדה בהתרגשות לטרנספורמציה המתרחשת מול עיניי.
לעתים מילים של אחרים מעירות בנו משהו ולעתים הן רק מרחפות באוויר, אבל תמיד כאשר המסר מגיע מבפנים, הוא משנה חיים.
לפני כשלוש שנים עקב משבר אישי התייעצתי עם מדריכים ומתקשרים, אך מצאתי את עצמי עוד יותר מבולבלת ורחוקה מעצמי. הבנתי שאדמתי רוויה במידע חיצוני וזה הזמן לפנות פנימה לזרעי הידיעה העצמית. לעתים הרגשתי שאני מורידה דלי לבאר עמוקה ועלומה שאיני יודעת אם יש מים בתחתיתה. בתהליך סבלני של הקשבה גיליתי כיצד להתחבר להדרכה הפנימית שלי, לנשמה שלי ולקבל תשובות.
לאחר מספר חודשים התחלתי ללמד מטופלים וקבוצות את התהליך ונוכחתי לראות עד כמה הוא פשוט ונגיש לכל אחדת (צירוף המילים אחד ואחת). צריך רק סקרנות, רצון ופניות להקשיב והתשובה מגיעה: "מותר לך לנוח," השיבה הנשמה לאישה החרדה, "רוך עם עוצמה," חשה באגן האם הכעוסה על בנה. "אהבה לעצמך, לנמצא ולמצב," קיבלה זו הכמהה למי שאינו נמצא.
"אז מה, את יודעת הכל עכשיו?" שואלים אותי ואני עונה, "לא, אני יודעת את עצמי. ואתה את עצמך ואת את עצמך, החלק המיוחד שהוא רק שלך. כל אחדת nאיתנו הוא יצירה חד פעמית.
אפשר להגיד שהמסע שלי התחיל בזכות טראומות. בתחילה הן לימדו אותי להתנתק מעצמי ומהסביבה. כשהרגשתי מאוימת נכנסתי אל תוך צוללת דמיונית, הצצתי מתוכה אל החיים דרך עינית צרה ועפתי עם בלון הדמיון כמה שיותר רחוק מהאדמה. כשבגרתי ייחלתי לצאת מהצוללת, לשלח את הבלון ולצעוד על פני האדמה. בקשתי להבין, חיפשתי תשובות. המקצוע שבחרתי בו אפשר לי לטפל בעצמי ובאחרים ולצמוח יחד עם כל מי שבא אלי לתהליך של ריפוי ושינוי.
למדתי פסיכולוגיה קלינית, אי אם די אר, מדיטציה, חוויה סומטית, קונסטלציה משפחתית לימודים רוחניים שונים. שילבתי בין ידע אקדמי לבין חוויות רוחניות בסקרנות ובאהבה לידע ועם זאת עדיין האמנתי שלמישהו אחר יש את המפתח להיכנס ולקבל תשובות על השאלות אותן אני שואלת, לא לי. חיפשתי אצל מורים ובספרים וגם בגוגל. כשהשתרר שקט בתוכי ידעתי שקיבלתי את התשובה הנכונה, אבל עדיין לא ידעתי שהשקט הזה יכול לבוא גם מההדרכה הפנימית שלי.
"יכול להיות שיש אנשים שנולדו לדעת ויש אנשים שיחפשו כל החיים?" שאלה אותי אחת המשתתפות, "לא", עניתי, "אנחנו יודעים הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים". "משהו רוצה לצאת מבפנים ואני לא יודעת מהו," היא הסתכלה אלי בשאלה.
"את יודעת," שיתפתי אותה, "הלילה בחלום ראיתי מרחב כהה מלא באורות קטנים ונוצצים. כשהתעוררתי שאלתי את הנשמה שלי מה ראיתי והיא ענתה: זה המקום של הנשמות. הנשמה שלך ראתה את שכמותה. כל אור הוא נשמה. זה המימד שאתם הולכים אליו כל לילה להיטען ולהטעין. זה הזמן שלכם לחבר בין שני הבתים. להביא את הבית הנשמתי אל הבית האדמתי שיאיר בתוך גופכם ומתוכו." הבטתי בה והוספתי, "אל עצמך את כמהה. החיים לא קורים לך. את החיים. לדעת מי את באמת, זה אומר לחיות את עצמך."
"איך את יודעת שזו תשובה מהנשמה ולא תשובה מהנפש?" שאלו אותי שאר המשתתפות.
"תשובה מהנפש משאירה אותנו במגרש של הבעיה. היא מפותלת ומתפתלת בתוך שבילים של אפשרויות ופרשנויות. היא משאירה אותנו בדרמה של הכאן ועכשיו ולא רואה רחב את המגמה, את השיעור. תשובה מהנשמה רואה את המהות. היא לא מעוררת קונפליקט פנימי. יש שקט. היא פותחת לנו את השער למי שאנחנו באמת: נשמות. אור בלבוש פיזי. היא מביאה אותנו לאמת שלנו. במקום הזה משתרר שקט. יש אמונה עצמית. ידיעה שאנו במרכז והעולם בא אלינו ולא להיפך. כל העולם בתוכנו ואנו בתוך העולם. אין נפרדות. החיים לא קורים לנו. החיים הם אנחנו. יש ראייה מפוכחת של העצמי כאור. יש התעוררות."
"מאיפה לקחת כוחות לבאות, מאיפה תהיה לי אנרגיה?" שאלה משתתפת נוספת.
הנה התשובה שהיא קבלה מהנשמה שלה:
"מהנשימה.
מה זאת אומרת מהנשימה?
מכאן ועכשיו. לחיות כאן ועכשיו זה הבית אין מקום אחר.
זה מקום שקט ובודד. לא נעים לי. לא רוצה.
רק לשם ומשם תבוא אהבה.
אהבה למי?
לעצמך ואהבה חדשה."
מה השאלה שלכם?
Comments