תסבירי לי איך זה יכול להיות שלבן אדם אחד קורים כל הדברים הנוראים האלה", שאלה אותי מודרכת בכאב.
לפעמים אנחנו חווים מצבים שהם כל כך קשים שאנחנו מרגישים ומרגישות שממש נשברנו. כאילו מישהו רוקן לנו את כל האנרגיה מהגוף ואין לנו כוח לכלום. שום דבר לא מעניין אותנו, שום דבר לא מניע אותנו. מסתובבים בעולם בתחושה שאנחנו כלי שבור.
אז הראיתי לה את הכלי המיוחד הזה שבתמונה, ששייך לקרמיקה יפנית בשם קינצוגי - מסורת שמאמינה שאי מושלמות יוצרת שלמות. אמני הקינצוגי אינם זורקים כלים שנשברו, אלא ממלאים את הסדקים בזהב.
כמו כלי קרמיקה, אלא נשברת בתוכנו תבנית תודעתית שניהלה אותנו ובזמן ההתמודדות עם הכאב משהו אחר, חדש יכול להיכנס אל תוך הסדק שנוצר. זה "הזהב" שלנו, היכולות היחודיות של כל אחת ואחד מאיתנו. אני מזמינה אתכם להיזכר במשבר שהצלחתם להתגבר עליו ולשאול את עצמכם מה למדתם ממנו ומהו אותו "זהב" - כוחות ויכולות שמילאו את הסדקים והפכו אתכן לכלי המיוחד שאתם ואתן היום.