אתם מכירים את זה שדווקא ברגע שכואב והגרון נחנק, מהדהד קול שאומר לנו: בשביל מה לבכות, אני לא רוצה לרחם על עצמי.
אחת השאלות שאני שואלת בסדנאות היא, כשאתם חושבים על הוריכם מה הרגשות הדומיננטיים שהם הפגינו?
אלה יהיו הרגשות שאיתם בדרך כלל נהיה בקשר- נאמץ או נדחה, אבל רגש הוא עובדה, אנרגיית חיים שקיימת בנו. כשאנו מתווכחים עמה, היא רק מתעצמת ואנחנו נותרים מתוסכלים. אישור פנימי לכל מה שאנחנו מרגישות ים משחרר ומאפשר קבלה עצמית והתפתחות.
אנחנו חיים בעולם של קטבים. כל דבר מכיל את היפוכו. בזכות העקרון הזה אם נזהה ונקבל אות מה שאנו מרגישים, הרגש יחלוף וכך יחסכו לנו המון תסכולים.
ותנסו לשאול את הילדים שלכם איזה רגש הכי בולט אצלכם, אולי תופתעו ומה שחשוב, השאלה תאפשר דיאלוג רגשי פתוח גם איתם.
כשנשאל את עצמנו את השאלה הזו לגבי הורינו, הדמות שהפנמנו, תתחיל להתגמש ולהשתנות בתוכנו ועל ידי כך גם אולי תהיה קרובה יותר למציאות.