איך מתמודדים עם עצב?

על מה העצב שאני מרגישה? על מה הדמעות שעולות?

זה הרי לא הוא, לא הם ולא זה, אז מה זה?

את מחוברת לעצב עמוק שאינו שלך.

של מי?

של אחותך, של אמך, של דורות שלמים שהיו וחלפו.

נשים?

לא רק.

למה?

זו חוויה אנושית עמוקה ששייכת לכולכם. חוויה קולקטיבית שהופכת לאישית.

אם אין שום דבר בחיי, שום עילה , אז ממה הוא נובע?

הוא מסביבך. הוא בתוכך. את נושאת אותו מזרע ההפריה. חלק מהחוויה להיות איש ואישה. זו חוויה אוניברסאלית. כשמקשיבים לעצב, כשמאפשרים אותו, הוא מזכך. הוא מנקה אנרגיה שהצטברה. הוא מנקה ערוצים ותעלות דרך הדמעות.

יש סוגי עצב שונים?

לא, יש רק תגובה שונה לעצב. כאשר אתם מאפשרים אותו, הוא בא והולך. כאשר אתם נבהלים ממנו, חוששים, פוחדים, בורחים, הוא מעמיק.

למה?

מכיוון שכך אתם לא מאפשרים לו להתנקות.

אז רק לאפשר מבלי לפחד, מבלי לנסות להבין למה?

קודם אפשרו, היו, הכילו. אחר כך, אם צריך, שאלו.

מה עושים כדי לא לשקוע בעצב?

קודם מכילים

ואחר כך? מזדככים.

ואם לא אפשרי להכיל, אז מה עושים?

מדברים עם מי שיכול להכיל, זוכרים או נזכרים שבקצה העצב מחכה השמחה.